הכרעת דין בתיק ת"פ 16450-01-12 - פסקדין

1.         כתב האישום מייחס לנאשם עבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על פי המפורט בכתב האישום, במועד הרלוונטי היה הנאשם אסיר בכלא רימונים. הנאשם היה בעבר בן זוגה של **** (להלן: "המתלוננת"), ולהם ארבעה ילדים.

ביום 19.7.11, בשעות הלילה, על רקע סירובו לרשום את ילדיהם בתעודת הזהות שלו, התקשר הנאשם למתלוננת ואיים עליה שלא כדין בפגיעה בה ובילדיהם באומרו לה: "אני אצא מהכלא, אני אהרוג אותך ביחד עם הילדים והגוף שלך יצא מתוך הבית ואני אחזור לכלא בחזרה", כל זאת מתוך כוונה להפחידה או להקניטה.

2.         בתשובתו לכתב האישום, הודה הנאשם בקיומה של שיחת טלפון בינו לבין המתלוננת בנוגע לילדיהם, אולם מכחיש כי איים.

3.         מטעם המאשימה העידה המתלוננת (עמ' 4-13 לפרוטוקול).

            בעדותה מסרה כי אם הייתה צריכה להעיד אודות כל מעשיו של הנאשם כלפיה - לא היה מספיק הדף שמסרה במשטרה.

היא והנאשם אינם נשואים, הם גרו ביחד חמש שנים בבית אחד, ולהם ארבעה ילדים שאינם רשומים בתעודת הזהות. הנאשם אמר לה כי עד שתמות- הוא לא ירשום את הילדים בתעודת הזהות שלו.

לה עצמה אין תעודת זהות משום שהיא לא אזרחית ישראל. היא באוויר- אזרחית אתיופית עם דרכון אתיופי (פרו' עמ' 4 ש' 16-25).

            הם נפרדו לפני כשש שנים, והילדים גרים איתה. הם לומדים בכתות א', ג' ו-ד', והילד הקטן בן 6 והולך לגן. הוא היה בן 3 חודשים כשנפרדו ולא הייתה לה אגורה לקנות חלב, ישנה שבוע ברחוב עם ילדים קטנים (העדה בוכה). כשביקשה מהנאשם עשר אגורות אמר לה שתכנס לים המלח ותמות שם. אנשים אחרים עזרו לה, היא הלכה לכנסייה וביקשה כסף. כיום עובדת במשק בית.

אין לה ויזה בארץ, ולא ביטוח לאומי. אם הילדים חולים היא לא יכולה לקחת אותם לרופא כי אין לה כסף. אין לה שום דבר בארץ.

אין לה משפחה בארץ, היא לבד.

הנאשם אמר שיהרוג אותה וישים אותה בשקית, שיזרוק אותה לפח זבל, ואף אחד לא ישאל אותו כלום כי הוא יודע שאין לה משפחה בארץ.

היא הכירה את הנאשם כשחיפשה עבודה, הוא לקח אותה לבית שלו, הייתה לו מסעדה בירושלים, אמר לה שיחפש לה עבודה, וביקש שתישאר בארץ. תוך זמן קצר נכנסה להיריון.

לפני כשנה היה משפט לנאשם, והוא נכנס לכלא. הוא אמר לה שרוצה לעשות בדיקת דם לבדוק אבהות על הילדים, וניתן צו מבימ"ש, אבל הוא לא עשה את הבדיקה.

היא אמרה למשפחה שלה שלא רוצה לעשות איתו שלום בית ולא רוצה לראות אותו יותר בחיים. עד עכשיו כואב לה כי הוא אנס אותה בטוסיק (העדה מתפרצת בבכי).

היא קיבלה ממנו הרבה מכות, בתם אמרה לו לא לגעת באימא שלה, הוא חנק את הילד עמנואל, ואמרה לו שתיקח אותו למשטרה. הוא לא עוזר לה עם כסף בכלל, היא עייפה בעבודה (פרו' עמ' 5 ש' 1-32).

הנאשם אמר לה שרוצה להרוג אותם ויתאבד, ואחר כך המשטרה תיקח אותם לבית קברות. היא בת 36, הוריה נפטרו, יש לה אחות ואח באתיופיה, היא לא בקשר איתם ואין לה כסף להתקשר אליהם.

לפני שש שנים עזבה את הנאשם ונכנסה למקלט לנשים מוכות, אמו של הנאשם התקשרה אליה ואמרה לה שתבוא לגור אצלה ושתעזור לה, ושהיא תגיד לנאשם לרשום את הילדים בתעודת זהות.

ביקשה שלא תפנה לבימ"ש ותעשה בלגן. היא חשבה שבגלל שאמו של הנאשם מבוגרת- היא לא תשקר, והלכה אליה לנתניה. כשהגיעה אליה האימא אמרה לה שתעזוב את הילדים שלה, הם צריכים את אבא שלהם וסבתא ומשפחה, והיא ענתה שבסדר.